טנגו תקשוב: יותר מידי טכנולוגיה ופחות מידי למידה?

כאשר אנחנו חושבים על טכנולוגיה בחינוך, אנחנו חושבים על מוטיבציה, על מחוייבות ללמידה, על התגייסות של הלומדים, על מתח וענין בלמידה, על חקר, על סקרנות שמקבלת מענה.

motiv

עוד דבר שעולה במוחינו כאשר אנחנו מדברים על טכנולוגיה, הוא חדשנות. חדשנות, כך חונכנו, היא חיובית. אנחנו startup nation. חדשנות היא קידמה, וקידמה מובילה את האנושות קדימה. קדימה- זה טוב. מה שמביא לקידמה, היא טכנולוגיה. ולכן טכנולוגיה היא דבר חיובי.

inno

אם טכנולוגיה היא דבר חיובי, חשוב מאד לחבר בינה לבין חינוך. חינוך הוא חשוב. הוא הכי חשוב. הוא מייצר את העתיד שנרצה לחיות בו, שחברה חפצת חיים מעצבת אותו דרך מערכת החינוך שהיא בונה.

כאן, אנחנו כבר הולכים על חבל דק. ממש דקיק. בקושי ניתן להבחין בו בכלל. כי אם טכנולוגיה היא דבר חיובי, ואנחנו רוצים בחינוך שלנו טכנולוגיה, קשה מאד שלא להאמין, שטכנולוגיה יכולה לשפר את החינוך. ומכאן קצרה מאד הדרך, לתת למי שבונה ומפתח טכנולוגיות, לעצב את הדרך שבה ילמדו במערכת החינוך. דרך קצרה אמרנו? הנה דוגמה שתעזור להמחיש את הבניית הקשר בין טכנולוגיה, קידמה חדשנות וחינוך. הנה סרטון, שמדגים כיצד נעשית ההבנייה של התפישה שטכנולוגיה, מייצרת חינוך טוב יותר. ישנם המון סרטונים כאלה, המראים את "הכיתה העתידית" בחרתי אחד, שמהווה דוגמה טובה ומייצגת. הסרטון מלווה במוסיקה מהסוג שמייצר התרגשות קלה בבטן, מעוררת אמפטיה, ציפייה. פתיחת דלת הכיתה מדליקה את האור, יחד איתו מגוון מרהיב של אמצעי המחשה בטכנולוגיה של מציאות מדומה, מולקולות צפות באויר, שולחן עבודה שהופך למתקן חימום למבחנות, חיישנים בכל מקום,  מקלדות וירטואליות ומסכים עוברים עם התלמידים בין עמדות העבודה. זה נראה נפלא. טכנולוגית. אבל הפדגוגיה…מה איתה? המורה במרכז, מחלקת את הציוד לתלמידים לקראת הניסוי, מה שאומר שהניסוי תוכנן מראש- מה שאומר, שלא היתה כאן חקירה אמיתית. לא התלמידים ממחישים בעזרת מציאות מדומה אלא המורים- מה שאומר שלא התלמידים עשו את החקר בעצמם, אלא המורה הוא מוביל הידע. לא ללמידה הזו פיללתי. כל הטכנולוגיה הנהדרת הזו, לא תשנה את החינוך, אם לא תשתנה הפדגוגיה.

פיתוח טכנולוגיה הוא תחום חשוב למדינת ישראל, כאמצעי לשמירה על מעמדה ויתרונה של ישראל בקרב אומות העולם, כמעצמה טכנולוגית. אך כאשר מנסים לשלב טכנולוגיה בחינוך כדי "לתקן פגמים במערכת החינוך הנובעים משיטות הוראה מיושנות, ירידה במעמד המורה וחוסר רלבנטיות אל מול העולם הדיגיטלי", או "להשתמש בטכנולוגיות החדשות ככלי להשגת המטרות של מערכת החינוך" (משפטים שנלקחו מתוך תכניות תקשוב לאומיות) כאן כבר יש בעיה.  בעיה הנובעת מהתפישה שטכנולוגיה תעשה את השינוי. מסתבר שזה לא קורה. כבר שנים רבות אנחנו יודעים ש"זה לא קורה"

כתבה מעיתון הארץ אודות אכזבה מהטמעת מחשבים בחינוך, 6 בנובמבר 1985

בערך בשנת 2000 החלו להישמע בגלוי קולות של אכזבה מכך ש"זה לא קורה". היום אנחנו כבר מבינים שטכנולוגיה לא תשנה את החינוך. פדגוגיה חדשה- יכולה לשנות את החינוך. ואיתה יבוא גם שימוש נכון בטכנולוגיה לצרכים הללו. ההתפכחות, מביאה איתה קולות חדשים. שאלות חדשות כמו זו שנשאלה על ידי בן ג'והנסון, הכותב באתר של ארגון Edutopia  במחיצה העוסקת ב"טרנדים" בחינוך:

Too Much Technology and Not Enough Learning?

האם יתכן ש"על חשבון" ההתמקדות בטכנולוגיה שכחנו את הלמידה?? ג'והנסון מספר שקרא את ספרה של אמנדה ריפלי "הילדים החכמים בעולם", ומתוך כך, שאל את עצמו כיצד היו נראים בתי הספר לו אולצו ללמד ללא טכנולוגיה. הוא מעלה שאלות נוקבות באשר להסחה שיוצרת טכנולוגיה מלמידה, ומביע געגוע לימים שבהם היתה בכיתה "פשוט למידה" :

"Sometimes I wish I could go back to the days of chalk boards and overhead transparencies, not just to simplify teaching and learning but to minimize distractions and focus on what is really important — just plain learning." 

 ההרהור של ג'והנסון מעניין. הוא מעניין כי הוא שונה, הולך נגד הכיוון, והוא מעניין במיוחד לאור ההקשר. אתר edutopia, מייצג ארגון שהקים ג'ורג' לוקאס, על מנת לתמוך בפדגוגיה עדכנית בחינוך. מדובר במאגר רחב יריעה של תכנים להוראה וללמידה, חדשות, ידיעות ורעיונות בתחום של פדגוגיה עדכנית משולבת תקשוב. ולכן, הבעת עמדה כזו מצידו של ג'והנסון היא לפחות אמיצה, אם לא מרדנית.

אבל ג'והנסון לא לבד.

קולות ספקניים אודות "יותר מידי טכנולוגיה" נשמעים בשנים האחרונות לא רק בתוך עולם החינוך אלא גם בעולמות אחרים: חוקרים ופרקטיקנים בתחומי הטכנולוגיה, סוציולוגיה ותקשורת שואלים גם הם שאלות נוקבות. ג'יירון לנייר הוא אחד מהם. לנייר נחשב לאחד מחלוצי מהפכת האינטרנט. מדען מחשבים גאון, שעזב את בית הספר בגיל 14, פיתח בשנות השמונים את המציאות המדומה והאוואטרים הראשונים, שימש כמדען הראשי בפרוייקט אינטרנט2, הקים ומכר חברות לאורקל, אדובי וגוגל, ונמצא ברשימת 300 האנשים הגדולים בהסטוריה לפי אנצ' בריטניקה. לנייר הוא גם מוסיקאי מחונן, מלחין ובעל אוסף ענק של כלי נגינה מיוחדים. איש ססגוני ורב תחומי, המכיר היטב את האינטרנט והיה בין מקדמי הקוד הפתוח, טוען היום, שהאינטרנט במתכונתו הנוכחית מוביל את כלכלת העולם לאסון שיביא לעוני של רוב מהאנושות מול עושר מופלג של מיעוט ממנה. בראיון שנתן ל"כלכליסט" ב2011, הוא טוען שהגיע הזמן להתפכח מאשליית האינטרנט החופשי, הגורמת נזקים חברתיים והשטחה של הידע ובראש וראשונה, נזקים כלכליים שיהיה קשה לתקנם. את רעיונותיו אלה, כתב לנייר במספר ספרים וביניהם בספר: Who owns the future? בדומה ללנייר, טוען דאגלס ראשקוף, תאורטיקן וחוקר מדיה, ממובילי הקוד הפתוח  ותומכי האינטרנט הנלהבים בימיו הראשונים, כי אנחנו נמצאים במצב מתמיד של "דיגיפרניה". בספרו "הלם ההווה" "Present Shock" הוא בוחן באופן ביקורתי את המצב המקוון תמיד, שבו נמצאת החברה היום, והשפעות חברתיות, פוליטיות  וכלכליות שיש למצב הזה. בספר קודם, בשם "תכנתו או תתוכנתו" Program or Be Programme" הוא כותב על אכזבותיו: "רבים מאתנו מגלים שהרשתות הספרתיות שלנו מגיבות בדרכים בלתי צפויות מראש, ואפילו באופן הנוגד את כוונותינו. קמעונאים שמהגרים אל הרשת רק מגלים שמחיריהם מאבדים את כושר התחרות בגלל שירותים אוטומטיים לצבירת מידע למכירות (אגרגטורים). יוצרי תרבות תופסים ערוצי הפצה אינטראקטיביים רק כדי לאבד את יכולתם למצוא אנשים המוכנים לשלם עבור תוכן שהיו מאושרים לקנות קודם לכן. אנשי חינוך אשר ציפו בקוצר רוח לנגישות אל אוצרות המידע של העולם לצורכי הוראתם מוצאים עצמם מול תלמידים המאמינים שמציאת תשובה בוויקיפדיה היא הגשמה מספקת של משימת חקירה. הורים שהאמינו שילדיהם יוכלו לנווט באופן אינטואיטיבי ורב-משימתי לעבר הצלחה מקצועית, עכשיו מודאגים כי אותם ילדים מאבדים את יכולתם להתמקד בדבר אחד כלשהו"(תודה לשפי גבעון על התרגום). שרי טרקל, העוסקת במחקר סוציולגי של מדע וטכנולוגיה ב MIT, מציגה בספרה Alone Together תופעות של השפעת הטכנולוגיה על הפרט ועל החברה לאורך 15 שנות מחקר. טרקל טוענת, כי אינטימיות וקרבה אנושית משתנות, והן הולכות ונעלמות מהחברה האנושית. במחקרה היא זיהתה תופעות של בדידות אנושית וחוסר אמפטיה שטכנולוגיה מהווה גורם מעודד להן. 

מימין לשמאל: ספריהם של ג'יוון לנייר, שרי טרקל ודאגלס ראשקוף
מימין לשמאל: ספריהם של ג'יוון לנייר, שרי טרקל ודאגלס ראשקוף

כתבה: צביה אלגלי

מודעות פרסומת

רשמים מכנס חינוך שלא ביקרנו בו (וחבל): החיפוש הגלובלי למען החינוך – פסטיבל OPPI בפינלנד

 

צילום מפסטיבל OPPI

הרשומה הבאה, מבוססת על סיכום שכתבה בלוגרית שביקרה פסטיבל שהתקיים בפינלנד בתאריכים 11-12.4.2014.*

הגדרת הארוע כפסטיבל, ולא ככנס, היתה חשובה למפיקיו, והם אף טרחו לציין שהם מבקשים להגיע בלבוש לא רשמי ולצפות להפתעות. לקראת הארוע הופקו סרטונים שבהם מופיעים מרצי מפתח, ומזמינים להגיע ולחוות את החוויה. אחד מהם הוא סיימון ברייקספיר. ברייקספיר משכנע אותנו בסרטון להגיע מכמה סיבות: האנשים שיגיעו להצית רעיונות חדשים, הפרספקטיבה החדשה על חינוך, על עיצוב משחק ולמידה, ומשום שמדובר במחוייבות גדולה לאנשי המעשה החושבים ועושים למידה כל יום.

מדובר בארוע  בעל אופי ייחודי ברוח של פסטיבל חינוך שכלל מגוון סדנאות, קונצרטים של רוק, שיעורים מרתקים (כמו למשל – בניית רובוט בהדרכת סטודנטים מ-I.am.angel שבקליפורניה). השתתפו בו נציגים ממערכות חינוך מובילות בעולם ובהן – פינלנד וסינגפור, נציגי האקדמיה, מורים ותלמידים.

שאלות מובילות שעלו בכנס:

פינלנד מצטיינת במערכת החינוך ובהקמת חברות הזנק. חברת KANO הצליחה לגייס 1.5 מיליון דולר בתוך 30 יום ב-Kickstarter לצורך פיתוח המחשב של הדור הבא.

  • מה אנחנו יכולים ללמוד מתופעות אלה על החינוך?
  • אם הילדים מצליחים ללמוד באופן עצמאי באמצעות טכנולוגיה, מדוע נחוצים המורים?
  • מהן דרכי הלמידה החדשות?
  • האם עיצוב חדרי הכיתות שלנו מקדם למידה?
  • כדי ליצור בית ספר נפלא נחוצה הקהילה – האם אתם מעורבים בקהילה כזו?
  • מה אנחנו לומדים באמת ממבחני PISA?

ציטוטים מעוררי השראה שעלו בכנס:

"…ניתן להשיג חזון של בית ספר של העתיד שבו העיקרון המוביל הוא "מזעור החינוך הפולשני" ("Minimal Invasive Education")".  Pasi Sahlberg

"הדבר החשוב ביותר שחברות הזנק יכולות להביא לחינוך היא הגישה שהכול אפשרי וכל מה שצריך הוא לבצע את הדברים". Peter Vesterbacka

"..העתיד טמון בלמידה דיגיטלית ואם רוצים שהטכנולוגיה תשפיע על החינוך בטווח הארוך, צריך לפתח מודים של למידה שבהם הטכנולוגיה תוכל לפרוח".  Neil D'Souza

"…. תוצאות מבחני PISA יכולים לשמש לכל היותר כנקודת התייחסות אך לא כאמצעי דיווח. אם מבחני PISA יגרמו לנו לדאגה רבה מדי, ניצור מרוץ עכברים".

"לטכנולוגיה תהיה השפעה מכרעת על החינוך, אבל אין לי ספק שיבוא יום שבו מפגשים פנים-אל-פנים ומגע אנושי ממשי יהיו בעלי ערך רב ויזכו להערכה אף יותר מאשר בעבר".

Pak Tee NG, סינגפור

אילו שינויים התרחשו במערכת החינוך של סינגפור?

תפיסה פדגוגית של "ללמד פחות וללמוד יותר".

השקעת מאמצים לשפר את הפדגוגיה ואת מעורבות התלמידים.

מעבר ממערכת של פיקוח על הלמידה למערכת של הערכה עצמית על ידי בתי הספר כך שהם נושאים באחריות במקום לתת דין וחשבון.

הרהורים על מערכת החינוך של פינלנד

Tim Walker:

מאז פורסמו התוצאות של מבחני PISA בשנת 2001 לא הייתה מוטיבציה למערכת החינוך בפינלנד להמשיך ולהשתפר. היא זכתה להמוני עולי רגל שבאו כדי ללמוד מקרוב את המודל שהיא פיתחה. כשאנשים מכל העולם אומרים שאתה הטוב ביותר, קשה להשתפר.

בדצמבר 2013 כבר לא הייתה פינלנד בין עשר המדינות הראשונות בהישגיהן במתמטיקה במבחני PISA. התוצאות היו עדיין מרשימות אך הירידה בהישגים הייתה מביכה. התוצאות האלה עוררו מחשבה אצל המחנכים בפינלנד והמחשבות באו לידי ביטוי בכל מקום בכנס OPPI. המחנכים הפיניים הביעו בכל הזדמנות חוסר שביעות רצון מהמצב הקיים וקריאה לשינוי.

יצאתי מהכנס בהרגשה שבתי הספר אכן יכולים להשתנות באופן דרמטי משום שלקיחת בעלות על החולשות שלך הוא התנאי ההכרחי לשיפור משמעותי.

זהו שיעור בעל ערך לכל מערכות החינוך בעולם".

Neil D'Souza:

מערכת החינוך הפינית פורחת משום שהיא מותאמת לחברה הפינית. אין חידושי מיקרו רבים שאפשר להעבירם למדינות אחרות ובמיוחד למדינות מתפתחות, משום שהן עדיין לא בשלות לחידושים כאלה.

הרהורים לאחר הכנס – Pasi Sahlberg

"OPPI לא היה כנס חינוך במובן המקובל אלא פסטיבל לכבוד החינוך. החינוך טיפח את החשיבה האנושית ושחרר את הדמיון כדי לשנות את חיינו ואת העולם.

מפגשים משותפים כאלה הם בעלי חשיבות וחשוב מאוד ליצור תחושת יחד מעין זו.

אם רוצים לשנות את העולם באמצעות חינוך צריך להעריך את הפוטנציאל האדיר של החינוך בהובלת שינויים.

מה שיכול להוביל את השינוי הנחוץ במערכת בתי הספר הוא שיתוף מקבלי החלטות והורים בכנסים כאלה".

*הסיכום מבוסס על רשמים מהארוע שנכתבו על ידי  C. M. Rubin  כאן

 

כתבה: ד"ר שרה קלצ'קו