טנגו תקשוב: יותר מידי טכנולוגיה ופחות מידי למידה?

כאשר אנחנו חושבים על טכנולוגיה בחינוך, אנחנו חושבים על מוטיבציה, על מחוייבות ללמידה, על התגייסות של הלומדים, על מתח וענין בלמידה, על חקר, על סקרנות שמקבלת מענה.

motiv

עוד דבר שעולה במוחינו כאשר אנחנו מדברים על טכנולוגיה, הוא חדשנות. חדשנות, כך חונכנו, היא חיובית. אנחנו startup nation. חדשנות היא קידמה, וקידמה מובילה את האנושות קדימה. קדימה- זה טוב. מה שמביא לקידמה, היא טכנולוגיה. ולכן טכנולוגיה היא דבר חיובי.

inno

אם טכנולוגיה היא דבר חיובי, חשוב מאד לחבר בינה לבין חינוך. חינוך הוא חשוב. הוא הכי חשוב. הוא מייצר את העתיד שנרצה לחיות בו, שחברה חפצת חיים מעצבת אותו דרך מערכת החינוך שהיא בונה.

כאן, אנחנו כבר הולכים על חבל דק. ממש דקיק. בקושי ניתן להבחין בו בכלל. כי אם טכנולוגיה היא דבר חיובי, ואנחנו רוצים בחינוך שלנו טכנולוגיה, קשה מאד שלא להאמין, שטכנולוגיה יכולה לשפר את החינוך. ומכאן קצרה מאד הדרך, לתת למי שבונה ומפתח טכנולוגיות, לעצב את הדרך שבה ילמדו במערכת החינוך. דרך קצרה אמרנו? הנה דוגמה שתעזור להמחיש את הבניית הקשר בין טכנולוגיה, קידמה חדשנות וחינוך. הנה סרטון, שמדגים כיצד נעשית ההבנייה של התפישה שטכנולוגיה, מייצרת חינוך טוב יותר. ישנם המון סרטונים כאלה, המראים את "הכיתה העתידית" בחרתי אחד, שמהווה דוגמה טובה ומייצגת. הסרטון מלווה במוסיקה מהסוג שמייצר התרגשות קלה בבטן, מעוררת אמפטיה, ציפייה. פתיחת דלת הכיתה מדליקה את האור, יחד איתו מגוון מרהיב של אמצעי המחשה בטכנולוגיה של מציאות מדומה, מולקולות צפות באויר, שולחן עבודה שהופך למתקן חימום למבחנות, חיישנים בכל מקום,  מקלדות וירטואליות ומסכים עוברים עם התלמידים בין עמדות העבודה. זה נראה נפלא. טכנולוגית. אבל הפדגוגיה…מה איתה? המורה במרכז, מחלקת את הציוד לתלמידים לקראת הניסוי, מה שאומר שהניסוי תוכנן מראש- מה שאומר, שלא היתה כאן חקירה אמיתית. לא התלמידים ממחישים בעזרת מציאות מדומה אלא המורים- מה שאומר שלא התלמידים עשו את החקר בעצמם, אלא המורה הוא מוביל הידע. לא ללמידה הזו פיללתי. כל הטכנולוגיה הנהדרת הזו, לא תשנה את החינוך, אם לא תשתנה הפדגוגיה.

פיתוח טכנולוגיה הוא תחום חשוב למדינת ישראל, כאמצעי לשמירה על מעמדה ויתרונה של ישראל בקרב אומות העולם, כמעצמה טכנולוגית. אך כאשר מנסים לשלב טכנולוגיה בחינוך כדי "לתקן פגמים במערכת החינוך הנובעים משיטות הוראה מיושנות, ירידה במעמד המורה וחוסר רלבנטיות אל מול העולם הדיגיטלי", או "להשתמש בטכנולוגיות החדשות ככלי להשגת המטרות של מערכת החינוך" (משפטים שנלקחו מתוך תכניות תקשוב לאומיות) כאן כבר יש בעיה.  בעיה הנובעת מהתפישה שטכנולוגיה תעשה את השינוי. מסתבר שזה לא קורה. כבר שנים רבות אנחנו יודעים ש"זה לא קורה"

כתבה מעיתון הארץ אודות אכזבה מהטמעת מחשבים בחינוך, 6 בנובמבר 1985

בערך בשנת 2000 החלו להישמע בגלוי קולות של אכזבה מכך ש"זה לא קורה". היום אנחנו כבר מבינים שטכנולוגיה לא תשנה את החינוך. פדגוגיה חדשה- יכולה לשנות את החינוך. ואיתה יבוא גם שימוש נכון בטכנולוגיה לצרכים הללו. ההתפכחות, מביאה איתה קולות חדשים. שאלות חדשות כמו זו שנשאלה על ידי בן ג'והנסון, הכותב באתר של ארגון Edutopia  במחיצה העוסקת ב"טרנדים" בחינוך:

Too Much Technology and Not Enough Learning?

האם יתכן ש"על חשבון" ההתמקדות בטכנולוגיה שכחנו את הלמידה?? ג'והנסון מספר שקרא את ספרה של אמנדה ריפלי "הילדים החכמים בעולם", ומתוך כך, שאל את עצמו כיצד היו נראים בתי הספר לו אולצו ללמד ללא טכנולוגיה. הוא מעלה שאלות נוקבות באשר להסחה שיוצרת טכנולוגיה מלמידה, ומביע געגוע לימים שבהם היתה בכיתה "פשוט למידה" :

"Sometimes I wish I could go back to the days of chalk boards and overhead transparencies, not just to simplify teaching and learning but to minimize distractions and focus on what is really important — just plain learning." 

 ההרהור של ג'והנסון מעניין. הוא מעניין כי הוא שונה, הולך נגד הכיוון, והוא מעניין במיוחד לאור ההקשר. אתר edutopia, מייצג ארגון שהקים ג'ורג' לוקאס, על מנת לתמוך בפדגוגיה עדכנית בחינוך. מדובר במאגר רחב יריעה של תכנים להוראה וללמידה, חדשות, ידיעות ורעיונות בתחום של פדגוגיה עדכנית משולבת תקשוב. ולכן, הבעת עמדה כזו מצידו של ג'והנסון היא לפחות אמיצה, אם לא מרדנית.

אבל ג'והנסון לא לבד.

קולות ספקניים אודות "יותר מידי טכנולוגיה" נשמעים בשנים האחרונות לא רק בתוך עולם החינוך אלא גם בעולמות אחרים: חוקרים ופרקטיקנים בתחומי הטכנולוגיה, סוציולוגיה ותקשורת שואלים גם הם שאלות נוקבות. ג'יירון לנייר הוא אחד מהם. לנייר נחשב לאחד מחלוצי מהפכת האינטרנט. מדען מחשבים גאון, שעזב את בית הספר בגיל 14, פיתח בשנות השמונים את המציאות המדומה והאוואטרים הראשונים, שימש כמדען הראשי בפרוייקט אינטרנט2, הקים ומכר חברות לאורקל, אדובי וגוגל, ונמצא ברשימת 300 האנשים הגדולים בהסטוריה לפי אנצ' בריטניקה. לנייר הוא גם מוסיקאי מחונן, מלחין ובעל אוסף ענק של כלי נגינה מיוחדים. איש ססגוני ורב תחומי, המכיר היטב את האינטרנט והיה בין מקדמי הקוד הפתוח, טוען היום, שהאינטרנט במתכונתו הנוכחית מוביל את כלכלת העולם לאסון שיביא לעוני של רוב מהאנושות מול עושר מופלג של מיעוט ממנה. בראיון שנתן ל"כלכליסט" ב2011, הוא טוען שהגיע הזמן להתפכח מאשליית האינטרנט החופשי, הגורמת נזקים חברתיים והשטחה של הידע ובראש וראשונה, נזקים כלכליים שיהיה קשה לתקנם. את רעיונותיו אלה, כתב לנייר במספר ספרים וביניהם בספר: Who owns the future? בדומה ללנייר, טוען דאגלס ראשקוף, תאורטיקן וחוקר מדיה, ממובילי הקוד הפתוח  ותומכי האינטרנט הנלהבים בימיו הראשונים, כי אנחנו נמצאים במצב מתמיד של "דיגיפרניה". בספרו "הלם ההווה" "Present Shock" הוא בוחן באופן ביקורתי את המצב המקוון תמיד, שבו נמצאת החברה היום, והשפעות חברתיות, פוליטיות  וכלכליות שיש למצב הזה. בספר קודם, בשם "תכנתו או תתוכנתו" Program or Be Programme" הוא כותב על אכזבותיו: "רבים מאתנו מגלים שהרשתות הספרתיות שלנו מגיבות בדרכים בלתי צפויות מראש, ואפילו באופן הנוגד את כוונותינו. קמעונאים שמהגרים אל הרשת רק מגלים שמחיריהם מאבדים את כושר התחרות בגלל שירותים אוטומטיים לצבירת מידע למכירות (אגרגטורים). יוצרי תרבות תופסים ערוצי הפצה אינטראקטיביים רק כדי לאבד את יכולתם למצוא אנשים המוכנים לשלם עבור תוכן שהיו מאושרים לקנות קודם לכן. אנשי חינוך אשר ציפו בקוצר רוח לנגישות אל אוצרות המידע של העולם לצורכי הוראתם מוצאים עצמם מול תלמידים המאמינים שמציאת תשובה בוויקיפדיה היא הגשמה מספקת של משימת חקירה. הורים שהאמינו שילדיהם יוכלו לנווט באופן אינטואיטיבי ורב-משימתי לעבר הצלחה מקצועית, עכשיו מודאגים כי אותם ילדים מאבדים את יכולתם להתמקד בדבר אחד כלשהו"(תודה לשפי גבעון על התרגום). שרי טרקל, העוסקת במחקר סוציולגי של מדע וטכנולוגיה ב MIT, מציגה בספרה Alone Together תופעות של השפעת הטכנולוגיה על הפרט ועל החברה לאורך 15 שנות מחקר. טרקל טוענת, כי אינטימיות וקרבה אנושית משתנות, והן הולכות ונעלמות מהחברה האנושית. במחקרה היא זיהתה תופעות של בדידות אנושית וחוסר אמפטיה שטכנולוגיה מהווה גורם מעודד להן. 

מימין לשמאל: ספריהם של ג'יוון לנייר, שרי טרקל ודאגלס ראשקוף
מימין לשמאל: ספריהם של ג'יוון לנייר, שרי טרקל ודאגלס ראשקוף

כתבה: צביה אלגלי

מודעות פרסומת

3 מחשבות על “טנגו תקשוב: יותר מידי טכנולוגיה ופחות מידי למידה?

  1. צביה יקרה,
    מאיר עיניים בהחלט. איך זה שפספסנו את הפוסטים הקודמים?
    גם אם מדברים פה ושם על הטכנומניה לסוגיה בחינוך, קולות אלו אכן חשובים, גם אם אין מי יודע מי שיקשיב,
    ולכל היותר משמשים נשק, בעצם תירוץ, לאי עשיה והתפתחות ועדכון יישום בחינוך.

    אבל חשוב להשמיע, ולא לרפות את הידיים.

    ואולי פעם יאמרו בגויים: וואל'ה, צריך לעשות, והרבה, אך קצת יותר עם שכל ושיקול דעת,
    ולא מרוץ אחרי באזזזים , סלוגנים ואופנות חולפות.

    שאפו!

    • תודה אברום. האמת היא שלא פרסמתי יותר מידי כי הייתי צריכה זמן לזה . בלוג מצריך השקעה כמו שאתה יודע. תודה על המשוב המעודד. אני מקוה שעוד קולות שפויים יעזרו לקדם חשיבה הגיונית.

  2. צביה, את כחוקרת התפתחות היסטורית של התקשוב, יודעת שחסרה לנו פרספקטיבה. האינטרנט עדיין צעיר ולא לגמרי ברור לאן הוא לוקח אותנו.
    לא יודעת מה היו התקוות של ג'רום לנייר בתחילת דרכו, ולא ברור אילו השלכות פסיכולוגיות יהיו לחיים הווירטואליים, אבל האם באמת לא נוכל לקיים לצדם גם קשרים אנושיים קרובים יותר?
    לא מעט מהקוראים לאימוץ פדגוגיות חדשות מציינים שאין ספק שתהיה גם התפכחות וחזרה לחיפוש קשר אנושי (הנושא עלה אפילו בכנס/פסטיבל OPPI האחרון).
    העניין הוא – שאנחנו כבר על הרכבת הדוהרת.
    האם נוכל לכוון אותה ליעדים רצויים לאנושות?

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s