הסיפור של טכנולוגיות למידה בישראל – עבודת הדוקטורט שלי

נראה שהימים האלה – ימי הקורונה, כאשר מתקיים דיון ער וחשוב במקומה של טכנולוגיה בחברה, ואשר בהם מערכות החינוך בעולם כולו מתמודדות עם הקושי להוביל שינוי יסודי ועמוק שכרוך בהטמעת טכנולוגיות כדי לאפשר המשך תקשורת ולמידה, הם הימים הנכונים לפרסם את עבודת המחקר שעסקה בסיפור של "התקשוב" עד שנת 2000, ומסתבר שדבר לא השתנה. האתגרים נותרו בעינם: המטוטלת הזו, שנעה בין התקוה שטכנולוגיה תעשה את "הקסם" שלה: תפתור בעיות חברתיות, תקדם חוסן לאומי, או תשאיר את מדינת ישראל בחזית החדשנות לבין חוסר האמון ביכולת של אנשי חינוך לעצב תהליכי למידה שעושים בה שימוש מושכל, היא מטוטלת שממשיכה להתנודד מצד לצד. שמה של העבודה: מדיניות התקשוב בישראל בשנים 1980-2000: אופנות, רפורמות ואתגרים לאומיים. היא נכתבה בהנחייתו של פרופ' נח עפרון.

העבודה אושרה במאי 2017, היא מובאת פה בשלמותה כפי שהוגשה לספריית אוניברסיטת בר-אילן.

ציטוטים מהעבודה, לפי כללי ציטוט מקובלים:

אלגלי, צ. (2017). מדיניות התקשוב בחינוך בשנים 1980-2000: אופנות, רפורמות ואתגרים לאומיים.

Elgali, Z. (2017). Educational Technology Policy in the Years 1980-2000: Trends, Reforms and National Challenges.