החופש ללמוד בחופש

מאת צביה אלגלי

במהלך השנים בהן שלחתי את ילדיי לבית הספר, אהבתי את החופש הגדול יותר מכל התקופות בשנת הלימודים. במקביל, תיעבתי אז כמו היום את הכותרות בעיתונות שזעקו  "מה לעשות עם הילדים בחופש הגדול?"

לחבריי סיפרתי תמיד כמה אני אוהבת את הימים הללו, שאפשרו  לי להקיץ באופן טבעי עם הזריחה, בלי להכין סנדביצ'ים (ככה זה אצלינו, מעולם לא הכנו כריכים) או לשמש שעון מעורר לסרבני השינה או ללוות לבית הספר, המקום שתמיד האמנתי והיום אני כבר יודעת, שעשה נזק יותר מתועלת.

עם השנים הבחנתי בתופעה מעניינת: בחופש הגדול הילדים היו עושים "קפיצה" התפתחותית. ולא רק הילדים שלי: כל הילדים. הם היו חוזרים ללימודים לא רק  גבוהים יותר, אלא גם מפותחים יותר רגשית וקוגניטיבית הרבה יותר מאשר בהשוואה לפרקי זמן דומים במהלך שנת הלימודים.

לתופעה הזו שמו לב גם חבריי וגם המורות שפגשו את הילדים עם פתיחת שנת הלימודים. מורות ומורים המלמדים במערכת החינוך יודעים ומכירים את התופעה הזו היטב.

כך הבנתי, שחופשה מבית הספר מאפשרת צמיחה. להבנה הזו הצטרפו במהלך השנים נסיון חיים ובשנים האחרונות גם תובנות שאספתי ממחקרים שונים. זוהי בעיני הוכחה נוספת לכך שבית הספר פי שהוא מתנהל היום פג תוקף.

פג תוקף, כיוון שברור שאי אפשר ולא צריך לאמן ילדים לבגרותם. כל חווית חיים בונה אותם למה שהם כעת ולמה שיהיו. ילדים לומדים מתוך התנסות ומתוך חיקוי, בדרך טבעית. החברה המערבית מגלה מחדש את מה שחברות פרימיטיביות יותר,  לא שכחו. את הדרך הבסיסית ללמוד: למידה משחקית. PLAY. אותה למידה שמתרחשת בגן ומופסקת באופן מלאכותי וחד בין כתלי בית הספר.

פיטר גריי מספר על חברות פרימיטיביות שבהן משחקים עד סוף גיל הנעורים. המבוגרים שם, יודעים שילדים לומדים על העולם מתוך משחק עם ילדים אחרים במגוון גילאים, תוך התבוננות וחיקוי ילדים אחרים ומבוגרים משמעותיים. , בית הספר שלנו לעומת זאת, מאמן ילדים מגיל שש במשימות שאינן רלבנטיות עבורם, הלקוחות מעולם המבוגרים וכך לא מותיר להם זמן ללמידה. זו הסיבה שילדים נהנים מההפסקות ולא מהשיעורים: ילדים כן נהנים ללמוד, אבל בדרך אחרת לחלוטין מזו הנהוגה בבית הספר. למעשה אנחנו לומדים מלידה עד גיל שש, ללא מורים וללא שיעורים, את כל הבסיס להבנתנו את העולם.

מערכת החינוך בעולם כולו מתמודדת עם ביקורת על ירידה בהישגים, שעמום וחוסר רלבנטיות. אני סבורה שלא מדובר בכשלון הנובע מאי עמידה במדדים בינלאומיים כאלה או אחרים. מדובר בכשלון בתפקיד החינוכי המשמעותי שיש לבית הספר כיום, והוא היכולת לגרום לבוגריו לרצות ללמוד כל חייהם. בתפקיד הזה בית הספר כושל כמעט ב100% מהמקרים.

החופש הגדול, משחרר את הילדים מחובותיהם הלימודיים המפריעים להם ומאפשר להם ללמוד. החופש הגדול הוא הזדמנות עבור אנשי חינוך ללמוד כיצד יכול בית הספר לחזור להיות רלבנטי.

אפשר לקבל המון השראה על למידה משחקית מפיטר גריי, פסיכולוג אבולוציוני החוקר את הנושא ומספר מה תפקיד המשחק בלמידה

יחי החופש הגדול!!

מודעות פרסומת

רשמים מכנס חינוך שלא ביקרנו בו (וחבל): החיפוש הגלובלי למען החינוך – פסטיבל OPPI בפינלנד

 

צילום מפסטיבל OPPI

הרשומה הבאה, מבוססת על סיכום שכתבה בלוגרית שביקרה פסטיבל שהתקיים בפינלנד בתאריכים 11-12.4.2014.*

הגדרת הארוע כפסטיבל, ולא ככנס, היתה חשובה למפיקיו, והם אף טרחו לציין שהם מבקשים להגיע בלבוש לא רשמי ולצפות להפתעות. לקראת הארוע הופקו סרטונים שבהם מופיעים מרצי מפתח, ומזמינים להגיע ולחוות את החוויה. אחד מהם הוא סיימון ברייקספיר. ברייקספיר משכנע אותנו בסרטון להגיע מכמה סיבות: האנשים שיגיעו להצית רעיונות חדשים, הפרספקטיבה החדשה על חינוך, על עיצוב משחק ולמידה, ומשום שמדובר במחוייבות גדולה לאנשי המעשה החושבים ועושים למידה כל יום.

מדובר בארוע  בעל אופי ייחודי ברוח של פסטיבל חינוך שכלל מגוון סדנאות, קונצרטים של רוק, שיעורים מרתקים (כמו למשל – בניית רובוט בהדרכת סטודנטים מ-I.am.angel שבקליפורניה). השתתפו בו נציגים ממערכות חינוך מובילות בעולם ובהן – פינלנד וסינגפור, נציגי האקדמיה, מורים ותלמידים.

שאלות מובילות שעלו בכנס:

פינלנד מצטיינת במערכת החינוך ובהקמת חברות הזנק. חברת KANO הצליחה לגייס 1.5 מיליון דולר בתוך 30 יום ב-Kickstarter לצורך פיתוח המחשב של הדור הבא.

  • מה אנחנו יכולים ללמוד מתופעות אלה על החינוך?
  • אם הילדים מצליחים ללמוד באופן עצמאי באמצעות טכנולוגיה, מדוע נחוצים המורים?
  • מהן דרכי הלמידה החדשות?
  • האם עיצוב חדרי הכיתות שלנו מקדם למידה?
  • כדי ליצור בית ספר נפלא נחוצה הקהילה – האם אתם מעורבים בקהילה כזו?
  • מה אנחנו לומדים באמת ממבחני PISA?

ציטוטים מעוררי השראה שעלו בכנס:

"…ניתן להשיג חזון של בית ספר של העתיד שבו העיקרון המוביל הוא "מזעור החינוך הפולשני" ("Minimal Invasive Education")".  Pasi Sahlberg

"הדבר החשוב ביותר שחברות הזנק יכולות להביא לחינוך היא הגישה שהכול אפשרי וכל מה שצריך הוא לבצע את הדברים". Peter Vesterbacka

"..העתיד טמון בלמידה דיגיטלית ואם רוצים שהטכנולוגיה תשפיע על החינוך בטווח הארוך, צריך לפתח מודים של למידה שבהם הטכנולוגיה תוכל לפרוח".  Neil D'Souza

"…. תוצאות מבחני PISA יכולים לשמש לכל היותר כנקודת התייחסות אך לא כאמצעי דיווח. אם מבחני PISA יגרמו לנו לדאגה רבה מדי, ניצור מרוץ עכברים".

"לטכנולוגיה תהיה השפעה מכרעת על החינוך, אבל אין לי ספק שיבוא יום שבו מפגשים פנים-אל-פנים ומגע אנושי ממשי יהיו בעלי ערך רב ויזכו להערכה אף יותר מאשר בעבר".

Pak Tee NG, סינגפור

אילו שינויים התרחשו במערכת החינוך של סינגפור?

תפיסה פדגוגית של "ללמד פחות וללמוד יותר".

השקעת מאמצים לשפר את הפדגוגיה ואת מעורבות התלמידים.

מעבר ממערכת של פיקוח על הלמידה למערכת של הערכה עצמית על ידי בתי הספר כך שהם נושאים באחריות במקום לתת דין וחשבון.

הרהורים על מערכת החינוך של פינלנד

Tim Walker:

מאז פורסמו התוצאות של מבחני PISA בשנת 2001 לא הייתה מוטיבציה למערכת החינוך בפינלנד להמשיך ולהשתפר. היא זכתה להמוני עולי רגל שבאו כדי ללמוד מקרוב את המודל שהיא פיתחה. כשאנשים מכל העולם אומרים שאתה הטוב ביותר, קשה להשתפר.

בדצמבר 2013 כבר לא הייתה פינלנד בין עשר המדינות הראשונות בהישגיהן במתמטיקה במבחני PISA. התוצאות היו עדיין מרשימות אך הירידה בהישגים הייתה מביכה. התוצאות האלה עוררו מחשבה אצל המחנכים בפינלנד והמחשבות באו לידי ביטוי בכל מקום בכנס OPPI. המחנכים הפיניים הביעו בכל הזדמנות חוסר שביעות רצון מהמצב הקיים וקריאה לשינוי.

יצאתי מהכנס בהרגשה שבתי הספר אכן יכולים להשתנות באופן דרמטי משום שלקיחת בעלות על החולשות שלך הוא התנאי ההכרחי לשיפור משמעותי.

זהו שיעור בעל ערך לכל מערכות החינוך בעולם".

Neil D'Souza:

מערכת החינוך הפינית פורחת משום שהיא מותאמת לחברה הפינית. אין חידושי מיקרו רבים שאפשר להעבירם למדינות אחרות ובמיוחד למדינות מתפתחות, משום שהן עדיין לא בשלות לחידושים כאלה.

הרהורים לאחר הכנס – Pasi Sahlberg

"OPPI לא היה כנס חינוך במובן המקובל אלא פסטיבל לכבוד החינוך. החינוך טיפח את החשיבה האנושית ושחרר את הדמיון כדי לשנות את חיינו ואת העולם.

מפגשים משותפים כאלה הם בעלי חשיבות וחשוב מאוד ליצור תחושת יחד מעין זו.

אם רוצים לשנות את העולם באמצעות חינוך צריך להעריך את הפוטנציאל האדיר של החינוך בהובלת שינויים.

מה שיכול להוביל את השינוי הנחוץ במערכת בתי הספר הוא שיתוף מקבלי החלטות והורים בכנסים כאלה".

*הסיכום מבוסס על רשמים מהארוע שנכתבו על ידי  C. M. Rubin  כאן

 

כתבה: ד"ר שרה קלצ'קו