החופש ללמוד בחופש

מאת צביה אלגלי

במהלך השנים בהן שלחתי את ילדיי לבית הספר, אהבתי את החופש הגדול יותר מכל התקופות בשנת הלימודים. במקביל, תיעבתי אז כמו היום את הכותרות בעיתונות שזעקו  "מה לעשות עם הילדים בחופש הגדול?"

לחבריי סיפרתי תמיד כמה אני אוהבת את הימים הללו, שאפשרו  לי להקיץ באופן טבעי עם הזריחה, בלי להכין סנדביצ'ים (ככה זה אצלינו, מעולם לא הכנו כריכים) או לשמש שעון מעורר לסרבני השינה או ללוות לבית הספר, המקום שתמיד האמנתי והיום אני כבר יודעת, שעשה נזק יותר מתועלת.

עם השנים הבחנתי בתופעה מעניינת: בחופש הגדול הילדים היו עושים "קפיצה" התפתחותית. ולא רק הילדים שלי: כל הילדים. הם היו חוזרים ללימודים לא רק  גבוהים יותר, אלא גם מפותחים יותר רגשית וקוגניטיבית הרבה יותר מאשר בהשוואה לפרקי זמן דומים במהלך שנת הלימודים.

לתופעה הזו שמו לב גם חבריי וגם המורות שפגשו את הילדים עם פתיחת שנת הלימודים. מורות ומורים המלמדים במערכת החינוך יודעים ומכירים את התופעה הזו היטב.

כך הבנתי, שחופשה מבית הספר מאפשרת צמיחה. להבנה הזו הצטרפו במהלך השנים נסיון חיים ובשנים האחרונות גם תובנות שאספתי ממחקרים שונים. זוהי בעיני הוכחה נוספת לכך שבית הספר פי שהוא מתנהל היום פג תוקף.

פג תוקף, כיוון שברור שאי אפשר ולא צריך לאמן ילדים לבגרותם. כל חווית חיים בונה אותם למה שהם כעת ולמה שיהיו. ילדים לומדים מתוך התנסות ומתוך חיקוי, בדרך טבעית. החברה המערבית מגלה מחדש את מה שחברות פרימיטיביות יותר,  לא שכחו. את הדרך הבסיסית ללמוד: למידה משחקית. PLAY. אותה למידה שמתרחשת בגן ומופסקת באופן מלאכותי וחד בין כתלי בית הספר.

פיטר גריי מספר על חברות פרימיטיביות שבהן משחקים עד סוף גיל הנעורים. המבוגרים שם, יודעים שילדים לומדים על העולם מתוך משחק עם ילדים אחרים במגוון גילאים, תוך התבוננות וחיקוי ילדים אחרים ומבוגרים משמעותיים. , בית הספר שלנו לעומת זאת, מאמן ילדים מגיל שש במשימות שאינן רלבנטיות עבורם, הלקוחות מעולם המבוגרים וכך לא מותיר להם זמן ללמידה. זו הסיבה שילדים נהנים מההפסקות ולא מהשיעורים: ילדים כן נהנים ללמוד, אבל בדרך אחרת לחלוטין מזו הנהוגה בבית הספר. למעשה אנחנו לומדים מלידה עד גיל שש, ללא מורים וללא שיעורים, את כל הבסיס להבנתנו את העולם.

מערכת החינוך בעולם כולו מתמודדת עם ביקורת על ירידה בהישגים, שעמום וחוסר רלבנטיות. אני סבורה שלא מדובר בכשלון הנובע מאי עמידה במדדים בינלאומיים כאלה או אחרים. מדובר בכשלון בתפקיד החינוכי המשמעותי שיש לבית הספר כיום, והוא היכולת לגרום לבוגריו לרצות ללמוד כל חייהם. בתפקיד הזה בית הספר כושל כמעט ב100% מהמקרים.

החופש הגדול, משחרר את הילדים מחובותיהם הלימודיים המפריעים להם ומאפשר להם ללמוד. החופש הגדול הוא הזדמנות עבור אנשי חינוך ללמוד כיצד יכול בית הספר לחזור להיות רלבנטי.

אפשר לקבל המון השראה על למידה משחקית מפיטר גריי, פסיכולוג אבולוציוני החוקר את הנושא ומספר מה תפקיד המשחק בלמידה

יחי החופש הגדול!!

מודעות פרסומת

כי אמיתית היא ו(לא) גם סמל – מכונת הלמידה המתוכנתת של סקינר בת 60

השנה היא 1954 ,  ב.פ. סקינר- אותו סקינר ש"לימד" יונים לשחק פינג-פונג, מספר בשידור בטלוויזיה, על מכונת הלמידה המשוכללת שהמציא.

skinner-600
יונים מתרגלות משחק פינג-פונג על פי עקרונות הלמידה המסתגלת Adaptive learning של סקינר

סקינר מתאר בסרט בהתרגשות, את היתרונות של תהליך הלמידה שעושה התלמיד בעזרת המכונה. הוא טוען, שההשפעה של המכונה על הלמידה ועל בית הספר היא דרמטית. התלמיד לא צריך לחכות לתשובה ולאישור התרגיל, המוטיבציה שלו גדלה כי הוא הוא נהנה ולא צריך להכריח את עצמו ללמוד, הריכוז שלו מצויין, המכונה מייצרת רמה גבוהה של למידה והתלהבות. התקדמות בקצב אישי. אין בזבוז של זמן- תלמידים חזקים מתקדמים מהר, וחלשים מתקדמים לאט יותר, החזקים לא צריכים לחכות לחלשים. כל תלמיד מתקדם לפי תכנית אישית, עד לשליטה בחומר. הצעדים קטנים כך שנוצר בטחון של התלמיד בידע שלו. הוא לא נבחן, אבל הוא יכול לקבל רמזים ולהתקדם מתוך תחושת הבטחון. ההתקדמות היא תמיד בכיוון הנכון, ומתרחשת רק כאשר התלמיד למד את כל השלבים, מבלי להחסיר פריט ידע. היבט חשוב נוסף הוא שהספק החומר הוא כפול מאשר בשיטות הרגילות בכיתה. המורה המכוון את הלמידה קרוב לתלמיד, יותר ממפתח ספרי למידה ולכן יכול להתאים את הלמידה לתלמיד.

הכל נשמע נהדר.

מטרות שאנו מאמצים בשמחה גם היום – למידה מתוך הנעה, ריכוז, התקדמות בקצב אישי, עניין..

נודה על האמת, למדנו לאורך השנים להתייחס לשם "סקינר" בשאט נפש. האיש שפיתח תורת למידה המתבססת על עקרונות של ביהביוריזם, הפך לשם גנאי המתאר תהליכי למידה עקרים, המבוססים על תרגול ולא על הבנה. בדומה לאילוף חיות- התקדמות בצעדים קטנים…תמיד בכיוון הנכון…

60 שנה חלפו והשימוש בטכנולוגיה ללמידה, מאתגר היום לפחות כמו אז. מאפייניו של מחשב, ושל טכנולוגיה דיגיטלית מסוגים נוספים התבררו כנכונים על מנת לשמש כמכונת תרגול ,   אך קהילת האנשים העוסקים בפיצוח ובניתוח תהליכי למידה, מחפשת עדיין אחר הדרכים הנוספות, הנכונות, התורמות, לעשות שימוש בטכנולוגיה דיגיטלית בלמידה. אנו תרים אחר הדרך להיעזר בטכנולוגיה ללמידה מתוך הנעה, ריכוז, התקדמות בקצב מותאם ואישי. ולמרות שבשנים הללו חלו התפתחויות גדולות בעולם הטכנולוגיה, טרם נמצאה הדרך לשלב אותה ולהיעזר בה לשם מימוש המטרות הללו.

יש תחושה של דשדוש. מיטיב לתאר אותה הסרטון המדובב על ידי סקינר המתאר את מכונת הלמידה, אותו סרטון משנת 1954, בגירסה מחודשת מ-2013. מצאו את ההבדלים…

השיר "בת שישים"