קפה רעיונות

blog art v2

"קפה רעיונות" הוא תהליך יזמי קומפקטי שארגתי מכמה חוטים שמשכתי מפקעות סבוכות כמו: PBL ,  למידה שיתופית, למידה בחברותא, מרחב פתוח, האקתון, משוב עמיתים, פרזנטציה. הוספתי תבלינים בדמות זמנים קצובים, ניהול קפדני אבל משחרר לעשייה, והרבה אמון. התוצאה היא שמורים מתדיינים, מתווכחים, טוענים, יוצרים בחגיגה של למידה משתפת.

כל מי שהגה יוזמה חינוכית, ואת זה עושה כל איש חינוך, יודע שכאשר ישנה יוזמה, פרוייקט, רעיון חינוכי, משימה לימודית שנראית לנו מעניינת, אנחנו במקרה הטוב מיישמים אותם בבית הספר וממשיכים הלאה. במקרה היותר טוב- משתפים מורים אחרים בצוות תוך שיחה אקראית בחדר המורים, או מציגים אותה במסגרת שעות מנהל או בחדר מורים לומד.

אם התמזל מזלינו ואנחנו עובדים בצוות, פיתחנו את היוזמה יחד ואם לא, עבדנו קשה  מאד, לבד או בצוות מצומצם ויצרנו יוזמה יפה, ראויה שניתן לאמץ אותה לתחומים ולגילאים אחרים, אבל ברוב המקרים זה לא קורה. האי לא הופך ליבשת.

הבעיה המרכזית עם יוזמות מקוריות היא שהן נשארות ברמת האי הבודד ולא הופכות לנחלת הכלל: לא בדרך לפיתוחן ולא ביישום. ליוזמות הכרוכות בשילוב טכנולוגיה דיגיטלית יש מקום מיוחד של השארות כאיים, כיוון שהן מצריכות מהמורים מאמץ נוסף ומיוחד, ומבית הספר תקציבים והיערכות לוגיסטית יחודית.

על מנת לאפשר פיתוח שיתופי, שהוא תמיד יותר עשיר ויצירתי, שיש לו סיכוי טוב לזכות בהפצה ויישום של יוזמות ברחבי בית הספר, בניתי את "קפה רעיונות".

"קפה רעיונות" הוא מהלך המיועד לשתף בתהליך הפיתוח וביישום. הוא קל לתפעול, קצר ומאפשר לכל אחד לשתף את רעיונותיו ולאמץ רעיונות של אחרים. הוא משמש מדרגה לטפס בה מרעיון בר יישום להפצתו. הוא מתאים לכל שלב בעבודה ומכיוון שהוא קצר, הוא מאפשר חזרה ולמעשה, יכול להפוך לשיטת עבודה יעילה המסייעת לארגון להפוך לארגון לומד.

הכנות מראש:

לכל קבוצה על השולחן יהיה מונח גליון נייר גדול שעליו ירשמו השגריריים מהקבוצות המבקרות (מהלך שיוסבר בהמשך) את התובנות והרעיונות שלהם. ניתן להיעזר במחשב לצורך תיעוד התהליך והרעיונות. במקרה כזה- ימונה מתעד שרק הוא ישתמש במחשב.

כלל חשוב ותורם להצלחה הוא הקצאת הזמנים: יש להקדיש לכל שלב זמן קצוב, וקצר מעט מהמצופה. מומלץ מאד להציג שעון עצר על מסך גדול בכל שלב.

שלבי העבודה 

1. גיבוש הרעיון הראשוני על מסמך, מוכן להצגה בפני מבקרים ועמיתים. המסמך יכלול תאור קצר של היוזמה לפי מטרות, תפוקות ותוצאות, אוכלוסיית היעד, שיתופי פעולה קיימים ונדרשים, משאבים נדרשים ומשאבים קיימים. לו"ז ואחריות לביצוע.

בהנחה שהמשתתפים הכינו מראש את השלב הזה ונדרשת התארגנות קצרה בלבד, שלב זה צריך להימשך עד 10 דקות.

2. כל צוות ממנה שגריר או שניים ליציאה לביקור בכל אחד מהצוותים האחרים.

הביקור בצוותים האחרים מיועד:

  •       לאפשר לצוות המפתח לספר על היוזמה ולקבל משוב
  •       לאפשר לשגרירים המבקרים לאמץ רעיונות איתם יחזרו לצוות שלהם להמשך פיתוח

השגרירים יוצאים לביקור ביוזמות השכנות, שומעים ממפתחי היוזמה אודותיה ונותנים משוב על פי 4 היבטים, אותו הם אומרים בעל פה וכותבים בנקודות על הגליון שעל השולחן:

מה שאהבתי ביוזמה וראוי לציון

רעיונות שהיוזמה העלתה אצלי, עבורכם ועבור עצמי

רעיונות להרחבה ולהצמחה

שאלות שעלו וראוי לתת עליהן את הדעת

חשוב לשמור על הכללים למתן המשוב והם:

Be kind תהיה חביב ואדיב במתן המשוב

Be specific תהיה ממוקד – תן משוב מבוסס דוגמאות, מדוייק

Be helpful תהיה מסייע – תן הצעות לפעולה ורעיונות שניתנים ליישום

שלב זה מתאפיין בעבודה אינטנסיבית והוא עתיר פעלתנות ומוטיבציה.

 

3. ארגון מחדש וחשיבה

בתום שלב המשוב, כאשר לכל קבוצה יש אוסף תובנות שנאספו על ידי הסיירים ומהאורחים שהגיעו, מתכנסים כל חברי הקבוצה מחדש כדי לשפר את הרעיון הראשוני בעזרת כל התובנות שנאספו. הרעיון המגובש מחדש מנוסח על גבי מסמך על פי ראשי פרקים , ואז מכינים חברי הקבוצה מצגת קצרה, בת 5 דקות, ובה מציגים:

    1. הרעיון
    2. מה נלמד בתהליך
    3. שיתופי פעולה אם נוצרו
    4. מה נדרש כעת על מנת ליישם
    5. לוז ואחריות

כדאי מאד להציג את הרעיון בעל פה או בעזרת הגליון ששימש במהלך ה"קפה רעיונות". ניתן להציג על מסך תמונות ממחישות, צילומים ותרשימים אם יש צורך.

שתפו אותי בשאלות, ברעיונות ובהתנסויות

צביה

Zvia.elgali@gmail.com

לפיתוח הרעיון תרמו תכנים מכאן:

ומכאן:

ומכאן:

http://www.edutopia.org/project-based-learning

מודעות פרסומת

טנגו תקשוב: יותר מידי טכנולוגיה ופחות מידי למידה?

כאשר אנחנו חושבים על טכנולוגיה בחינוך, אנחנו חושבים על מוטיבציה, על מחוייבות ללמידה, על התגייסות של הלומדים, על מתח וענין בלמידה, על חקר, על סקרנות שמקבלת מענה.

motiv

עוד דבר שעולה במוחינו כאשר אנחנו מדברים על טכנולוגיה, הוא חדשנות. חדשנות, כך חונכנו, היא חיובית. אנחנו startup nation. חדשנות היא קידמה, וקידמה מובילה את האנושות קדימה. קדימה- זה טוב. מה שמביא לקידמה, היא טכנולוגיה. ולכן טכנולוגיה היא דבר חיובי.

inno

אם טכנולוגיה היא דבר חיובי, חשוב מאד לחבר בינה לבין חינוך. חינוך הוא חשוב. הוא הכי חשוב. הוא מייצר את העתיד שנרצה לחיות בו, שחברה חפצת חיים מעצבת אותו דרך מערכת החינוך שהיא בונה.

כאן, אנחנו כבר הולכים על חבל דק. ממש דקיק. בקושי ניתן להבחין בו בכלל. כי אם טכנולוגיה היא דבר חיובי, ואנחנו רוצים בחינוך שלנו טכנולוגיה, קשה מאד שלא להאמין, שטכנולוגיה יכולה לשפר את החינוך. ומכאן קצרה מאד הדרך, לתת למי שבונה ומפתח טכנולוגיות, לעצב את הדרך שבה ילמדו במערכת החינוך. דרך קצרה אמרנו? הנה דוגמה שתעזור להמחיש את הבניית הקשר בין טכנולוגיה, קידמה חדשנות וחינוך. הנה סרטון, שמדגים כיצד נעשית ההבנייה של התפישה שטכנולוגיה, מייצרת חינוך טוב יותר. ישנם המון סרטונים כאלה, המראים את "הכיתה העתידית" בחרתי אחד, שמהווה דוגמה טובה ומייצגת. הסרטון מלווה במוסיקה מהסוג שמייצר התרגשות קלה בבטן, מעוררת אמפטיה, ציפייה. פתיחת דלת הכיתה מדליקה את האור, יחד איתו מגוון מרהיב של אמצעי המחשה בטכנולוגיה של מציאות מדומה, מולקולות צפות באויר, שולחן עבודה שהופך למתקן חימום למבחנות, חיישנים בכל מקום,  מקלדות וירטואליות ומסכים עוברים עם התלמידים בין עמדות העבודה. זה נראה נפלא. טכנולוגית. אבל הפדגוגיה…מה איתה? המורה במרכז, מחלקת את הציוד לתלמידים לקראת הניסוי, מה שאומר שהניסוי תוכנן מראש- מה שאומר, שלא היתה כאן חקירה אמיתית. לא התלמידים ממחישים בעזרת מציאות מדומה אלא המורים- מה שאומר שלא התלמידים עשו את החקר בעצמם, אלא המורה הוא מוביל הידע. לא ללמידה הזו פיללתי. כל הטכנולוגיה הנהדרת הזו, לא תשנה את החינוך, אם לא תשתנה הפדגוגיה.

פיתוח טכנולוגיה הוא תחום חשוב למדינת ישראל, כאמצעי לשמירה על מעמדה ויתרונה של ישראל בקרב אומות העולם, כמעצמה טכנולוגית. אך כאשר מנסים לשלב טכנולוגיה בחינוך כדי "לתקן פגמים במערכת החינוך הנובעים משיטות הוראה מיושנות, ירידה במעמד המורה וחוסר רלבנטיות אל מול העולם הדיגיטלי", או "להשתמש בטכנולוגיות החדשות ככלי להשגת המטרות של מערכת החינוך" (משפטים שנלקחו מתוך תכניות תקשוב לאומיות) כאן כבר יש בעיה.  בעיה הנובעת מהתפישה שטכנולוגיה תעשה את השינוי. מסתבר שזה לא קורה. כבר שנים רבות אנחנו יודעים ש"זה לא קורה"

כתבה מעיתון הארץ אודות אכזבה מהטמעת מחשבים בחינוך, 6 בנובמבר 1985

בערך בשנת 2000 החלו להישמע בגלוי קולות של אכזבה מכך ש"זה לא קורה". היום אנחנו כבר מבינים שטכנולוגיה לא תשנה את החינוך. פדגוגיה חדשה- יכולה לשנות את החינוך. ואיתה יבוא גם שימוש נכון בטכנולוגיה לצרכים הללו. ההתפכחות, מביאה איתה קולות חדשים. שאלות חדשות כמו זו שנשאלה על ידי בן ג'והנסון, הכותב באתר של ארגון Edutopia  במחיצה העוסקת ב"טרנדים" בחינוך:

Too Much Technology and Not Enough Learning?

האם יתכן ש"על חשבון" ההתמקדות בטכנולוגיה שכחנו את הלמידה?? ג'והנסון מספר שקרא את ספרה של אמנדה ריפלי "הילדים החכמים בעולם", ומתוך כך, שאל את עצמו כיצד היו נראים בתי הספר לו אולצו ללמד ללא טכנולוגיה. הוא מעלה שאלות נוקבות באשר להסחה שיוצרת טכנולוגיה מלמידה, ומביע געגוע לימים שבהם היתה בכיתה "פשוט למידה" :

"Sometimes I wish I could go back to the days of chalk boards and overhead transparencies, not just to simplify teaching and learning but to minimize distractions and focus on what is really important — just plain learning." 

 ההרהור של ג'והנסון מעניין. הוא מעניין כי הוא שונה, הולך נגד הכיוון, והוא מעניין במיוחד לאור ההקשר. אתר edutopia, מייצג ארגון שהקים ג'ורג' לוקאס, על מנת לתמוך בפדגוגיה עדכנית בחינוך. מדובר במאגר רחב יריעה של תכנים להוראה וללמידה, חדשות, ידיעות ורעיונות בתחום של פדגוגיה עדכנית משולבת תקשוב. ולכן, הבעת עמדה כזו מצידו של ג'והנסון היא לפחות אמיצה, אם לא מרדנית.

אבל ג'והנסון לא לבד.

קולות ספקניים אודות "יותר מידי טכנולוגיה" נשמעים בשנים האחרונות לא רק בתוך עולם החינוך אלא גם בעולמות אחרים: חוקרים ופרקטיקנים בתחומי הטכנולוגיה, סוציולוגיה ותקשורת שואלים גם הם שאלות נוקבות. ג'יירון לנייר הוא אחד מהם. לנייר נחשב לאחד מחלוצי מהפכת האינטרנט. מדען מחשבים גאון, שעזב את בית הספר בגיל 14, פיתח בשנות השמונים את המציאות המדומה והאוואטרים הראשונים, שימש כמדען הראשי בפרוייקט אינטרנט2, הקים ומכר חברות לאורקל, אדובי וגוגל, ונמצא ברשימת 300 האנשים הגדולים בהסטוריה לפי אנצ' בריטניקה. לנייר הוא גם מוסיקאי מחונן, מלחין ובעל אוסף ענק של כלי נגינה מיוחדים. איש ססגוני ורב תחומי, המכיר היטב את האינטרנט והיה בין מקדמי הקוד הפתוח, טוען היום, שהאינטרנט במתכונתו הנוכחית מוביל את כלכלת העולם לאסון שיביא לעוני של רוב מהאנושות מול עושר מופלג של מיעוט ממנה. בראיון שנתן ל"כלכליסט" ב2011, הוא טוען שהגיע הזמן להתפכח מאשליית האינטרנט החופשי, הגורמת נזקים חברתיים והשטחה של הידע ובראש וראשונה, נזקים כלכליים שיהיה קשה לתקנם. את רעיונותיו אלה, כתב לנייר במספר ספרים וביניהם בספר: Who owns the future? בדומה ללנייר, טוען דאגלס ראשקוף, תאורטיקן וחוקר מדיה, ממובילי הקוד הפתוח  ותומכי האינטרנט הנלהבים בימיו הראשונים, כי אנחנו נמצאים במצב מתמיד של "דיגיפרניה". בספרו "הלם ההווה" "Present Shock" הוא בוחן באופן ביקורתי את המצב המקוון תמיד, שבו נמצאת החברה היום, והשפעות חברתיות, פוליטיות  וכלכליות שיש למצב הזה. בספר קודם, בשם "תכנתו או תתוכנתו" Program or Be Programme" הוא כותב על אכזבותיו: "רבים מאתנו מגלים שהרשתות הספרתיות שלנו מגיבות בדרכים בלתי צפויות מראש, ואפילו באופן הנוגד את כוונותינו. קמעונאים שמהגרים אל הרשת רק מגלים שמחיריהם מאבדים את כושר התחרות בגלל שירותים אוטומטיים לצבירת מידע למכירות (אגרגטורים). יוצרי תרבות תופסים ערוצי הפצה אינטראקטיביים רק כדי לאבד את יכולתם למצוא אנשים המוכנים לשלם עבור תוכן שהיו מאושרים לקנות קודם לכן. אנשי חינוך אשר ציפו בקוצר רוח לנגישות אל אוצרות המידע של העולם לצורכי הוראתם מוצאים עצמם מול תלמידים המאמינים שמציאת תשובה בוויקיפדיה היא הגשמה מספקת של משימת חקירה. הורים שהאמינו שילדיהם יוכלו לנווט באופן אינטואיטיבי ורב-משימתי לעבר הצלחה מקצועית, עכשיו מודאגים כי אותם ילדים מאבדים את יכולתם להתמקד בדבר אחד כלשהו"(תודה לשפי גבעון על התרגום). שרי טרקל, העוסקת במחקר סוציולגי של מדע וטכנולוגיה ב MIT, מציגה בספרה Alone Together תופעות של השפעת הטכנולוגיה על הפרט ועל החברה לאורך 15 שנות מחקר. טרקל טוענת, כי אינטימיות וקרבה אנושית משתנות, והן הולכות ונעלמות מהחברה האנושית. במחקרה היא זיהתה תופעות של בדידות אנושית וחוסר אמפטיה שטכנולוגיה מהווה גורם מעודד להן. 

מימין לשמאל: ספריהם של ג'יוון לנייר, שרי טרקל ודאגלס ראשקוף
מימין לשמאל: ספריהם של ג'יוון לנייר, שרי טרקל ודאגלס ראשקוף

כתבה: צביה אלגלי